Menu
בישראל על-פי החוק זכותו של כל אדם להיקבר על פי אמונתו בקבורה דתית או אזרחית. בפועל, לא מתאפשר לכל אחד לבחור היכן וכיצד להיקבר. ישראל חופשית פועלת לקידום חופש בר קיימא בקבורה בישראל.
בשנים האחרונות עם התעוררות רשויות מקומיות בנושא, חל במצב הקיים, אך קבורה אזרחית היא נושא בעייתי משתי סיבות עיקריות: מצד אחד, למרות שהמדינה התחייבה בחוק להקים בתי עלמין אזרחיים – היא מתמהמהת בביצוע, ומצד שני היא מפלה מאות אלפי ישראלים שהרבנות לא מכירה בהם כיהודים ולא מאפשרת להם להיקבר בחלקות הראשיות – הדתיות.
בנוסף, למרבה הצער, רבים הישראלים שלא יודעים שיש להם זכות להיקבר אזרחית.
בשנים האחרונות יותר ויותר ערים מקימות חלקות אזרחיות בבתי העלמין שלהן. מדד החופש העירוני של ישראל חופשית מגלה שבערים אילת, אשקלון, באר שבע, הרצליה, חיפה, כפר סבא, מודיעין, נהריה, נתניה, עכו, ראשון לציון ורעננה יש קבורה אזרחית. באשדוד, בית שמש, בני ברק, בת ים, דימונה, חדרה, חולון, ירושלים, פתח תקוה, רחובות, רמת גן ותל אביב – אין קבורה אזרחית. עם זאת – בשורות טובות לגוש דן: בשנת 2020 בית עלמין ירקון המשרת ערים רבות במרכז קיבל רישיון לקבורה אזרחית. כשמבנה יושלם הוא ישרת 1.4 מיליון תושבי גוש דן. ב-2020 גם הוכשר מקום קבורה אזרחי חדש בהרצליה, לאחר שבשנים האחרונות נגמר המקום.
האפליה בקבורה בישראל הגיעה לשיאים שונים בעשור האחרון סביב קבורת חללי צה״ל דוברי רוסית בחלקות נפרדות. תיקון העוול נעשה על-ידי שר הביטחון בני גנץ בנובמבר 2020 שהורה לקבור את חללי צה״ל שאינם מוכרים כיהודים ברבנות, באותה חלקה עם חללי צה״ל המוכרים כיהודים, 20 ס״מ נמוך מהם לתוך האדמה ועם חוצץ בין הארונות.
הפרידה מאדם קרוב שהלך לעולמו, הינה אחת מהשעות הכואבות ביותר הצפויות לנו בחיינו. בשעה קשה זו מרכז הֲוָיָה מציע לכם ליווי וסיוע בעיצוב ובעריכה של טקס הלְוָיָה, על מנת שפרידתכם מאדם הקרוב לכם תהלום את אמונותיכם והשקפתכם, ותכבד את הדרך שבה בחר הנפטר לחיות את חייו. במסורת היהודית מתחלקים ימי האבל לארבעה שלבים מוגדרים: מהפטירה ועד הקבורה, ה”שִבְעָה” (שבוע ראשון מיום הקבורה), ה”שלושים” (חדש ראשון מיום הקבורה) ושנת האבל הראשונה (הנהוגה רק במקרה של מות אב או אם). אולם, כל אדם אשר חווה אובדן של אדם אהוב וקרוב, יודע כי תהליך האבלות הוא תהליך ארוך ומתמשך, שאין לו נקודת סיום מובהקת, אך נקודת ההתחלה הברורה שלו הינה טקס הקבורה.
מנהגי הקבורה והדברים הנאמרים בשעת הלויה עברו שינויים במהלך הדורות (למשל, הנחת זרי פרחים היא חידוש מודרני). לכן, אין שום מניעה שלא נתאים את מעמד הפרידה לאורחות חיינו –יתכן שיהיו טקסטים ומנהגים שנרצה לוותר עליהם, ויהיו טקסטים (למשל, מן השירה העברית) שנרצה להוסיף.
במדינת ישראל, הקבורה נתונה בידיהן של אגודות “חברה קדישא” הפועלות ברוח האורתודוכסיה החרדית. בכל אופן, מתוך הכרה ברצונו של ציבור גדל והולך בחברה הישראלית, החש שניהול טקס חיוני כל-כך ומשמעותי כל כך בנוסח אותודוכסי מחמיר אינו הולם ומכבד את אורחות חייו, הוקצו בבתי עלמין שונים בארץ חלקות המיועדות לקבורה אזרחית וכן ניתנה אפשרות לנהל את הטקס שלא על ידי נציגי “חברה קדישא”, גם בבתי קברות המנוהלים על ידם.
הֲוָיָה עורכת לוויות בתי קברות המאפשרים זאת, ומציעה נוסח למעמד האזכרה (תום השבעה, שלושים ויום השנה) ברוח יהודית-חילונית, תוך הקפדה רבה כי הטקסים יהיו בעלי חותם אישי, תוכן משמעותי וערכי, ויכבדו את זכר הנפטר ומשפחתו. עורכי ועורכות הטקסים של הֲוָיָה ילוו וינחו אתכם בעיצוב הטקס ובחירת תכניו תוך שילוב בין מנהגי האבלות והטקסטים היהודיים המסורתיים, לבין טקסטים עבריים מגוונים בני הזמן, קטעי מוזיקה, קטעי קריאה אישיים של משפחה וחברים ועוד.
בטקסי האבלות של הֲוָיָה, נשות המשפחה, המודרות מהטקס המסורתי ומהאפשרות לתת במסגרתו ביטוי לכאבן ואבלן, מוזמנות לקחת חלק פעיל ושוויוני בכל שלבי הטקס: מאמירת ה”קדיש” (בנוסח מסורתי או בנוסחים בני זמננו), ועד נשיאת דברי ההספד.
סוגיית הקבורה המפלה היא סוגיה כואבת במיוחד, מכיוון שקשה מאוד לנהל מאבקים ציבוריים הקשורים באובדן, ובוודאי של אובדן של חיילי צה״ל. בעשור האחרון, עם העצמת הקשב הציבורי למעמדם של דוברי הרוסית בישראל – תיקנו בהדרגה בצה״ל את העוול הזה – עד להחלטה של שר הביטחון בני גנץ בנובמבר 2020 לקבור את חללי צה״ל שאינם מוכרים כיהודים ברבנות, באותה חלקה עם חללי צה״ל המוכרים כיהודים, 20 ס״מ נמוך מהם לתוך האדמה ועם חוצץ בין הארונות.
בקבורה האזרחית המצב גם במגמת שיפור – יותר ויותר רשויות מקומיות פותחות חלקות קבורה אזרחיות כפי שהחוק מחייב אותן, ונותנות שירות הולם למי שנאלצו לקבור את יקיריהם שאינם הוכרו כיהודים ברבנות בבתי קברות רחוקים ומנותקים.
