אי גיוס חרדים מהווה פגיעה אנושה בערך השוויון ובשעת מלחמה יש לכך השלכות דרמטיות על החברה כולה. בשעה שאזרחים רבים מסכנים חייהם, משפחות שלמות נאלצות לתפקד במקביל לשירות מילואים של אחד או שני ההורים, משקי בית סובלים מפגיעה תעסוקתית, והנטל הרגשי, הכלכלי והפיזי רק הולך וגובר עם הימשכות המלחמה – יש מי שכל אלו לא חלים עליהם. העדר הסולידריות והשותפות בנטל ההגנה על המדינה הן לא רק לא חוקיות, הן גם לא ערכיות ולא צודקות.
בשעה זו נמשכים דיונים פוליטיים על היקף וצורת שירות החרדים, כאשר בפועל כבר קיים חוק שירות ביטחון ואין צורך להמציא את הגלגל – אלא רק להחיל את החוק על כלל חלקי החברה באופן שוויוני, לרבות הציבור החרדי. בדומה לצרכים ייחודים של כל חייל וחיילת, כך גם ראוי שיענו הצרכים של החיילים החרדים – ברמה הפרטנית. "פתרונות" גורפים שמשמעותן הדרת נשים ואי שוויון בהזדמנויות מול שאר הציבורים אינם ראויים ויש להורידם מהפרק.
עוד חשוב לציין כי חוק הגיוס אינו נידון בחלל ריק. בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לניסיון של הממשלה לבצע הפיכה משטרית דרך החלשת כלל מנגנוני הפיקוח על הממשלה ובראשם – מערכת המשפט. העדר קבלה של הדרג הפוליטי את פסיקת בג"צ בדבר חוק הגיוס אינה מקרית, היא המשך ישיר של רמיסת מערכת המשפט. על מנת לשמר את ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת איזונים ובלמים, לקבלת הסמכות המשפטית, במיוחד בסוגיית ליבה כמו חוק הגיוס, יש משמעות מכרעת.
אי גיוס החרדים היא החלטת מדיניות בעלת השלכות כלכליות נרחבות שחשוב מאוד לתת עליהן את הדעת. מניעת השתלבות בשוק העבודה – לפי החוק האחרון שאושר (ומאז בוטל ע"י בג"ץ) על מנת לקבל פטור משירות, נדרשים הצעירים החרדים עד גיל הפטור (26), ללמוד בישיבה או בכולל בכל שעות היום מבלי לצאת לעבוד. המשמעות היא השתלבות מאוחרת ובלתי מקצועית בשוק העבודה, עבודה "בשחור" ללא תשלום מיסים כחוק, העדר תרומה יצרנית למשק ולמעשה – פגיעה בכלכלה על חשבון כולנו.
עלות כבדה למשק בעקבות שירות מילואים נרחב – מאז פרוץ המלחמה ובשל הצורך הביטחוני, הצבא מגייס את חיילי המילואים בהיקפים חסרי תקדים. לפי מחקר שערך עבור ישראל חופשית חן הרצוג, הכלכלן הראשי של חברת BDO, נמצא כי הארכת שירות המילואים צפויה לגרום לעלות שנתית בסך 5.8 מיליארד ₪ לכלכלת ישראל. זאת, מול עלות של 1.6 מיליארד ₪ בשנה עבור הרחבת בסיס הגיוס לציבור החרדי.
הטבות ותשלומים עקיפים לאברכים – בחורי ישיבות ואברכים זוכים להטבות שונות מהמדינה מתוקף מעמדם כלומדי תורה. הטבות המגיעות לכ 830 מיליון ₪ בשנה. פסיקת בג"ץ ופרשנות היועצת המשפטית לממשלה קבעו כי תקפותן של הטבות אלו בטלה.
המלחמה שנמשכת כבר חודשים ארוכים כללה עד כה גיוס נרחב של חיילי מילואים והסטת כלל הכוחות למצב מלחמה. המציאות הזו מובילה לצורך אקוטי וממשי בהרחבת מצבת כוח האדם בשירות. שר הביטחון גלנט טען בדיון בכנסת שחסרים לצבא כ–10,000 לוחמים ותומכי לחימה. בין היתר, כדי להתמודד עם המחסור, מובילה הממשלה מהלך להארכת שירות הסדיר ל-3 שנים, מה שמוכיח בפירוש שמעבר למניעים הפוליטיים ושיקולי שלמות הקואליצייה, אין ממש הסבר לאי שליחת צווים לכ-63,000 צעירים חרדים.
מהסקרים שערכנו בחודשים אפריל ויוני 2024 עולה בבירור כי המוטיבציה לשירות בקרב אנשי המילואים, לאור העובדה כי הממשלה מתחמקת מגיוס החרדים, הולכת ויורדת. בסקר האחרון, כ-77% מהמשיבים (מילואימניקים ומשפחותיהם) השיבו כי הם מאמינים שההחלטה של הממשלה לא לגייס חרדים תפגע במוטיבציה של משרתי מילואים. פגיעה זו עלולה לסכן את כולנו.
בשעה זו, הניסיונות של המדינה לפעול לגיוס חרדים, על רקע פסיקת בג"ץ, לא עולים בקנה אחד עם צו השעה והצרכים האמיתיים שבכירי הצבא מכריזים עליהם. הפעימה הראשונה של 1,000 צווי גיוס היא צעד תמוה, שאין בו וודאות לגיוס בפועל של חרדים במספרים משמעותיים. כמו כן, לא ברור כיצד נבחרו אותם אלף צעירים חרדים, היות והצבא מסרב לדווח על סמך אילו קריטריונים נשלחו הצווים. נבהיר כי לצבא אין את הזכות לגיוס סלקטיבי ועליו להיות שקוף בנוגע למדיניות הגיוס, אותה מתווה שר הביטחון.
תנועת ישראל חופשית פנתה, באמצעות עו״ד אל״ם במיל' רן כהן רוכברגר, הסנגור הצבאי הראשי לשעבר, במכתב דחוף לרמטכ״ל, ראש אכ״א והפצ״רית, בו הוסבר כי גיוס סלקטיבי וחלקי של האוכלוסיה החרדית אינו חוקי: ״לא ניתן להלום שגורמי הצבא יוציאו צווי גיוס למלש״בים מסוימים דווקא, במעין שימוש ב״פינצטה״, כדי ״לשלוף״ כאלה ולא אחרים מתוך קבוצת השווים, תוך שימוש בקריטריונים שאינם מבוררים, רק כדי לעמוד ביעד המספרי שננקב. פעולה כזו תעמוד לכאורה בסתירה לכללים הבסיסיים של המשפט המינהלי שנזכרו: תהיה בכך הפרה בוטה של כללי השוויון, הסבירות, ההגינות והשקיפות. פעולה כזו תהיה נגועה לכאורה בשרירות חריפה ובאכיפה בררנית. החלטה כזו גם תהיה לוקה בפסול ערכי."