ישראל חופשית עתרה לבג"ץ: דין עריק חרדי כדין עריק חילוני
ביום ראשון, 12 באוגוסט, עתרנו לבג"ץ בדרישה לתקן את האפליה הנפשעת בין מיועדים לשירות מהמגזר החרדי לבין שאר המתגייסים מהציבור הכללי. דרשנו מבית המשפט העליון
מנהלת מחלקת מדיה ודוברות
"ישראל חופשית" גאה להתייצב בחזית המאבק לשוויון בנטל. אנו עוקבים מקרוב אחר הנעשה על ידי הממשלה, שכל צעדיה רק מכבידים את הנטל על הציבור המשרת. ואנו נמשיך לפעול בשדה המשפטי, בתקשורת וברחובות,נמשיך לחקור ולהציף את העוולות בהליך זה עד שלא תהיה כאן חלוקה הוגנת בין כל חלקי החברה. לא הגיוני שדווקא בתקופה קשה זו של המלחמה, הממשלה מתעסקת רק בהכבדת הנטל על מי שכבר משרת ושומרת על הבועה החרדית רק בשל אינטרסים פוליטיים צרים.
זו לא הפעם הראשונה שהממשלה הזו יורקת בפרצוף של הציבור המשרת. שיא חדש של חוצפה נרשם בתחילת פברואר 2024 – הממשלה ניסתה, ללא הצלחה, להעביר תיקון לחוק הגיוס, שמגדיל משמעותית ימי מילואים למי שכבר משרת, וכל זה מבלי להזכיר אפילו במילה את חלוקת הנטל השיוויונית יותר בין כל האוכלוסיות בישראל, וביניהן הפיל שבחדר – גיוס בני הישיבות. כאשר הניסיון הזה נבלם, בין השאר ע"י מחאה ציבורית גדולה שקמה, מנסים עכשיו בממשלה בלוף אחר, שכל מטרתו לעגן בחוק אי גיוס חרדים.
מה הבלוף כולל? הטריקים והשטיקים הישנים: יעדי גיוס – הלא הן מכסות גיוס פר ישיבה במקום חובה אישית, סנקציות כלכליות שמנגנון הפעלתן כלל לא מצוין בחוק, הקמת מסלולים מותאמים לחרדים, שכבר הוכיחו את עצמם ככישלון. ב-25 במרץ, ערב ההצבעה בממשלה, שיגרה שראל חופשית מכתב דחוף היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שהסתייגה בעצמה מהמתווה המוצע. במכתב טענה התנועה כי המתווה לוקה באפליה קשה וקראה ליועמ"שית להתערב בתיקון הנוכחי ולפסל את מודל המכסות. למכתב המלא – לחצו על לינק
"בחלקים ניכרים מהשיח שמתרחש בימים אלו סביב הגיוס, נראה שיש שקר בולט אחד שממשיך להחזיק בחיים משל עצמו, והוא המושג "מכסות גיוס". תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות יסודיים של דמוקרטיה בסיסית מאוד, הממשלה וגם חלק ממסבירני שקרי הגיוס מתוך החברה החרדית, ממשיכים להשתמש במושג שהיה נפוץ בשיח השוויון בנטל, והגיעה היום העת להרוג אותו- אין ולא יכולות להיות מכסות גיוס. נסביר- הרעיון שעמד בבסיס התיאוריה, הוא שמתוך כל ישיבה, יתחייב המוסד עצמו לגייס אחוז מסוים מבין הלומדים בו. כאילו אנחנו נמצאים עדיין בתקופה הפיאודלית, נדדה לה חובת הגיוס מלהיות חובתו האישית של הפרט, לחובה של הקולקטיב.
להבדיל מחייבי הגיוס "הרגילים", או בשמם המוכר יותר, יהודים שאינם חרדים, באשר לחברה החרדית ההתייחסות היא כעיירה שחייבת לספק לכס המלוכה מס מסוים, ואת החלוקה הפנימית של אותו המס, עליה לבחור בעצמה. המלחמה שבה אנו נמצאים מציבה בפנינו צורך מיידי להפסיק לאחוז במוסכמות ישנות ומופרכות, שלא הוכיחו את עצמן מעולם, אך ממשיכות משום מה להחזיק בחיים משל עצמן. חובת הגיוס חייבת לחול על כל צעיר וצעירה חרדים, בדיוק כמו שהיא חלה על הוריי, חלה עליי ותחול גם על ילדיי. דמם אינם סמוק מדמנו. בכל הצעה שתעלה לשולחן מקבלי ההחלטות, מי שלא יתנגד למושג המכסות, מסביר לנו שגם אין בכוונתו לגייס אף חרדי לעולם, וגם שהוא חושב שמדובר בסוג מיוחד של אזרחים, כאלו שאין להם חובה אישית, אלא חובה חלקית במיוחד, על תנאי, שנובעת מהיותם חלק מחברה מסוימת."
ביום ראשון, 12 באוגוסט, עתרנו לבג"ץ בדרישה לתקן את האפליה הנפשעת בין מיועדים לשירות מהמגזר החרדי לבין שאר המתגייסים מהציבור הכללי. דרשנו מבית המשפט העליון
ככה נראה שינוי חברתי אמיתי! מאבק אמיץ של ילדה אחת, שפגשנו לפני כשנתיים, הסתיים בניצחון גדול ותיקון משמעותי. קרוב לשנתיים של מאבק משפטי שניהלנו יחד
"מבחן השבת העירונית" שייסדה תנועת 'ישראל חופשית', שפורסם בעיתון "דה-מרקר" ע"י עיתונאית טלי חרותי סובר, בודק את מידת החופש בשבת הישראלית, ומדרג את העיריות בישראל
פסיקת בג"ץ בנושא גיוס חרדים יצרה זיקה משפטית ברורה בין חובת הגיוס לבין תקצוב הישיבות. בית המשפט קבע כי בהיעדר בסיס חוקי לדחיית השירות, נשמט
סקר המילואימניקים קובע: המצב שבו חרדים לא מתגייסים אינו יכול להימשך! סקר שערך פרויקט 'המדד' עבור תנועת ישראל חופשית בחן את עמדות משרתי המילואים
מזה יותר משני עשורים שהמערכת הפוליטית מנסה להתמודד עם סוגיית גיוס בני הישיבות. מאז פסילת חוק טל על ידי בג"ץ בשנת 2012, סוגיית גיוס בני
"ישראל חופשית" גאה להתייצב בחזית המאבק לשוויון בנטל. אנו עוקבים מקרוב אחר הנעשה בחוקי הגיוס המקודמים על ידי הממשלה ואלו שכבר עברו, המכבידים את הנטל על הציבור המשרת. ואנו נמשיך לחקור ולהציף את העוולות בהליך זה. לא הגיוני שדווקא בתקופה קשה זו של מלחמה, הממשלה מתעסקת רק בהכבדת הנטל על משרתי המילואים תוך התעלמות מוחלטת מההשלכות הכלכליות של המהלך, ושומרת על הבועה החרדית, רק בשל אינטרסים פוליטיים צרים.
זו לא הפעם הראשונה שהממשלה הזו יורקת בפרצוף של הציבור המשרת. שיא חדש של חוצפה נרשם בתחילת פברואר 2024 כאשר ניסו להעביר תיקון לחוק הגיוס, שמעלה משמעותית ימי מילואים למי שכבר משרת, וכל זה מבלי להזכיר אפילו במילה את חלוקת הנטל השיוויונית יותר בין כל האוכלוסיות בישראל, וביניהן הפיל שבחדר – גיוס בני הישיבות. כאשר הניסיון הזה נבלם, בין השאר ע"י מחאה ציבורית גדולה שקמה, מנסים בממשלה בלוף אחר, שכל מטרתו עיגון בחוק אי גיוס חרדים וכוללים את הטריקים והשטיקים הישנים: יעדי גיוס – הלא הן מכסות גיוס פר ישיבה במקום חובה אישית, סנקציות כלכליות שמנגנון הפעלתן כלל לא מצוין בחוק, הקמת מסלולים מותאמים לחרדים, שכבר הוכיחו את עצמם ככישלון.
ב-25 במרץ, ערב ההצבעה בממשלה, שיגרה שראל חופשית מכתב דחוף היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שהסתייגה בעצמה מהמתווה המוצע. במכתב טענה התנועה כי המתווה לוקה באפליה קשה וקראה ליועמ"שית להתערב בתיקון הנוכחי ולפסל את מודל המכסות. למכתב המלא – לחצו על לינק