המחיר הכלכלי שנשלם על אי גיוס בני הישיבות
מרץ 25, 2024
אין תגובות
גיוס בני הישיבות לצה"ל הוא לא רק סוגיה ערכית, אלא גם סוגיה כלכלית כבדת משקל – גיוס של 20%-25% מהחרדים בגילאי גיוס בלבד, יכול לחסוך
Menu
מנהלת מחלקת מדיה ודוברות
"ישראל חופשית" גאה להתייצב בחזית המאבק לשוויון בנטל. אנו עוקבים מקרוב אחר הנעשה על ידי הממשלה, שכל צעדיה רק מכבידים את הנטל על הציבור המשרת. ואנו נמשיך לפעול בשדה המשפטי, בתקשורת וברחובות,נמשיך לחקור ולהציף את העוולות בהליך זה עד שלא תהיה כאן חלוקה הוגנת בין כל חלקי החברה. לא הגיוני שדווקא בתקופה קשה זו של המלחמה, הממשלה מתעסקת רק בהכבדת הנטל על מי שכבר משרת ושומרת על הבועה החרדית רק בשל אינטרסים פוליטיים צרים.
זו לא הפעם הראשונה שהממשלה הזו יורקת בפרצוף של הציבור המשרת. שיא חדש של חוצפה נרשם בתחילת פברואר 2024 – הממשלה ניסתה, ללא הצלחה, להעביר תיקון לחוק הגיוס, שמגדיל משמעותית ימי מילואים למי שכבר משרת, וכל זה מבלי להזכיר אפילו במילה את חלוקת הנטל השיוויונית יותר בין כל האוכלוסיות בישראל, וביניהן הפיל שבחדר – גיוס בני הישיבות. כאשר הניסיון הזה נבלם, בין השאר ע"י מחאה ציבורית גדולה שקמה, מנסים עכשיו בממשלה בלוף אחר, שכל מטרתו לעגן בחוק אי גיוס חרדים.
מה הבלוף כולל? הטריקים והשטיקים הישנים: יעדי גיוס – הלא הן מכסות גיוס פר ישיבה במקום חובה אישית, סנקציות כלכליות שמנגנון הפעלתן כלל לא מצוין בחוק, הקמת מסלולים מותאמים לחרדים, שכבר הוכיחו את עצמם ככישלון. ב-25 במרץ, ערב ההצבעה בממשלה, שיגרה שראל חופשית מכתב דחוף היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שהסתייגה בעצמה מהמתווה המוצע. במכתב טענה התנועה כי המתווה לוקה באפליה קשה וקראה ליועמ"שית להתערב בתיקון הנוכחי ולפסל את מודל המכסות. למכתב המלא – לחצו על לינק
"בחלקים ניכרים מהשיח שמתרחש בימים אלו סביב הגיוס, נראה שיש שקר בולט אחד שממשיך להחזיק בחיים משל עצמו, והוא המושג "מכסות גיוס". תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות יסודיים של דמוקרטיה בסיסית מאוד, הממשלה וגם חלק ממסבירני שקרי הגיוס מתוך החברה החרדית, ממשיכים להשתמש במושג שהיה נפוץ בשיח השוויון בנטל, והגיעה היום העת להרוג אותו- אין ולא יכולות להיות מכסות גיוס. נסביר- הרעיון שעמד בבסיס התיאוריה, הוא שמתוך כל ישיבה, יתחייב המוסד עצמו לגייס אחוז מסוים מבין הלומדים בו. כאילו אנחנו נמצאים עדיין בתקופה הפיאודלית, נדדה לה חובת הגיוס מלהיות חובתו האישית של הפרט, לחובה של הקולקטיב.
להבדיל מחייבי הגיוס "הרגילים", או בשמם המוכר יותר, יהודים שאינם חרדים, באשר לחברה החרדית ההתייחסות היא כעיירה שחייבת לספק לכס המלוכה מס מסוים, ואת החלוקה הפנימית של אותו המס, עליה לבחור בעצמה. המלחמה שבה אנו נמצאים מציבה בפנינו צורך מיידי להפסיק לאחוז במוסכמות ישנות ומופרכות, שלא הוכיחו את עצמן מעולם, אך ממשיכות משום מה להחזיק בחיים משל עצמן. חובת הגיוס חייבת לחול על כל צעיר וצעירה חרדים, בדיוק כמו שהיא חלה על הוריי, חלה עליי ותחול גם על ילדיי. דמם אינם סמוק מדמנו. בכל הצעה שתעלה לשולחן מקבלי ההחלטות, מי שלא יתנגד למושג המכסות, מסביר לנו שגם אין בכוונתו לגייס אף חרדי לעולם, וגם שהוא חושב שמדובר בסוג מיוחד של אזרחים, כאלו שאין להם חובה אישית, אלא חובה חלקית במיוחד, על תנאי, שנובעת מהיותם חלק מחברה מסוימת."
גיוס בני הישיבות לצה"ל הוא לא רק סוגיה ערכית, אלא גם סוגיה כלכלית כבדת משקל – גיוס של 20%-25% מהחרדים בגילאי גיוס בלבד, יכול לחסוך
"ישראל חופשית" גאה להתייצב בחזית המאבק לשוויון בנטל. אנו עוקבים מקרוב אחר הנעשה על ידי הממשלה, שכל צעדיה רק מכבידים את הנטל על הציבור המשרת.
השבת היא קו פרשת מים בחברה הישראלית – סלע מחלוקת איתן באיזון העדין שבין דת ומדינה. ממשלות קמו ונפלו עליה, מאבקים ציבוריים מרים ניטשו ,
אחרי מעל ל- 500 פניות של חיילי סדיר, מילואים ומשפחותיהם, האיסוף הקפדני של המידע והעבודה המשפטית סביב הכנת העתירה – יצאנו לדרך! בעתירה שהגשנו ממש
שאלת ההפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית נדונה בעבר בפני בית המשפט העליון ונקבע במפורש כי הפרדה מגדרית כפויה, על מי שאינם חפצים בה, הינה
סוגיית התחבורה הציבורית בשבת נהנית מתמיכה ציבורית חסרת תקדים, ואנו יכולים לראות כי לאורך השנים עוד ועוד ערים מצטרפות לשירותי ההסעות בשישי בערב ועד מוצאי
"ישראל חופשית" גאה להתייצב בחזית המאבק לשוויון בנטל. אנו עוקבים מקרוב אחר הנעשה בחוקי הגיוס המקודמים על ידי הממשלה ואלו שכבר עברו, המכבידים את הנטל על הציבור המשרת. ואנו נמשיך לחקור ולהציף את העוולות בהליך זה. לא הגיוני שדווקא בתקופה קשה זו של מלחמה, הממשלה מתעסקת רק בהכבדת הנטל על משרתי המילואים תוך התעלמות מוחלטת מההשלכות הכלכליות של המהלך, ושומרת על הבועה החרדית, רק בשל אינטרסים פוליטיים צרים.
זו לא הפעם הראשונה שהממשלה הזו יורקת בפרצוף של הציבור המשרת. שיא חדש של חוצפה נרשם בתחילת פברואר 2024 כאשר ניסו להעביר תיקון לחוק הגיוס, שמעלה משמעותית ימי מילואים למי שכבר משרת, וכל זה מבלי להזכיר אפילו במילה את חלוקת הנטל השיוויונית יותר בין כל האוכלוסיות בישראל, וביניהן הפיל שבחדר – גיוס בני הישיבות. כאשר הניסיון הזה נבלם, בין השאר ע"י מחאה ציבורית גדולה שקמה, מנסים בממשלה בלוף אחר, שכל מטרתו עיגון בחוק אי גיוס חרדים וכוללים את הטריקים והשטיקים הישנים: יעדי גיוס – הלא הן מכסות גיוס פר ישיבה במקום חובה אישית, סנקציות כלכליות שמנגנון הפעלתן כלל לא מצוין בחוק, הקמת מסלולים מותאמים לחרדים, שכבר הוכיחו את עצמם ככישלון.
ב-25 במרץ, ערב ההצבעה בממשלה, שיגרה שראל חופשית מכתב דחוף היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שהסתייגה בעצמה מהמתווה המוצע. במכתב טענה התנועה כי המתווה לוקה באפליה קשה וקראה ליועמ"שית להתערב בתיקון הנוכחי ולפסל את מודל המכסות. למכתב המלא – לחצו על לינק