אתר זה משתמש בעוגיות (Cookies) לשיפור חוויית הגלישה. המשך גלישה מהווה הסכמה לשימוש בהן, אך ניתן לשנות זאת בכל עת. קרא עוד
תנועת ישראל חופשית פועלת למען שבת חופשית בישראל, שתאפשר לכל אזרח ישראלי ליהנות מסוף השבוע לפי אמונתו וערכיו. שבת חופשית היא שבת עם תחבורה ציבורית ברחבי הארץ – רכבת, אוטובוס ורכבת קלה בשישי בערב ובמהלך השבת; הפעלת מתקני ספורט, תרבות ופנאי, פתיחת מרכולים ופתיחת שטחי מסחר ובילוי.
לאחר מכתב הסטטוס קוו, שמטרתו הייתה יצירת קונצנזוס יהודי-לאומי לקראת חתימה על מגילת העצמאות, הוסכם שהשבת תישמר בכל המוסדות הלאומיים, התחבורה הציבורית תושבת בכל הישובים, וכן הותקנו תקנות שהבטיחו את השבתת המסחר והמלאכה בשבת.
בשנת 1951 נחקק ״חוק שעות עבודה ומנוחה״ האוסר על העסקת יהודים בשבת.
מזה כ-4 עשורים מתנהל מאבק מתמשך על אופי השבת בישראל. הסטטוס קוו התגלה כמתאים לשנות ה-50, אז ישראל היתה צעירה, האוכלוסייה שלה הייתה מצומצמת, והרגלי הצריכה והתרבות היו שונים מאוד. במרוצת השנים התברר שהסטטוס קוו הוא גזרה שלא ניתן לעמוד בה – האוכלוסיה בישראל גדלה פי יותר מ-10, המרחקים בין הישובים הצטמצמו, הרגלי הצריכה והבילוי הפכו להיות מערביים והמאבקים רק העצימו יותר ויותר בכל הנושאים הכלולים בשבת, ביניהם: המאבק לפתיחת קולנוע ״היכל״ בפתח תקווה בשנות ה-80; מאבקי סגירת הכבישים בירושלים ובכלל בשנות ה-90; בשנת 1990 "חוק ההסמכה" אפשר לרשויות המקומיות לסגור בתי עסק בשבת משיקולים דתיים; בשנת 1999 הממשלה נפלה בגלל ניוד משחן של חברת החשמל בשבת; באותה שנה, החליט שר העבודה והרווחה לשלוח פקחים דרוזים לחלק דוחות למתחמי הקניות הגדולים שנפתחו בשבת. בשנת 2014 פסל שר הפנים גדעון סער את החלטת מועצת עיריית תל אביב לאשר פתיחת מרכולים בשבת בעיר, מה שפתח פרשה שנמשכה כשלוש שנים – כולל החלטה לסגור את המשתלות בשבת – עד שבינואר 2018 חוקקה הממשלה את ׳חוק המרכולים׳ המסמיך את שר הפנים לאשר או לבטל החלטות של רשויות מקומיות באשר לפתיחת מרכולים בשבת. מאז, סירבו שרי הפנים לאשר את חוקי העזר לפתיחת עסקים בשבת שהעבירו עיריות אילת, גבעתיים, הוד השרון, הרצליה, חולון, מודיעין, ראשון לציון ורמת השרון.
העדר תחבורה ציבורית בשבת פוגע באופן מהותי בזכויותיהם של רוב אזרחי המדינה לחופש מדת – לבחור להתקיים ביום החופשי שלהם כרצונם, לפי אורח חייהם ובהתאם לאמונתם ולצרכיהם. מתווה התחבורה הציבורית המונהג בישראל כיום פוגע באופן חמור בשוויון בין אזרחי ישראל ופוגע באוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. השבתת התחבורה הציבורית מייצרת נזק כלכלי עצום, פוגעת בחיי אדם ובחופש התנועה, מייקרת את מחיר הנסיעה ויוצרת אפליה מבנית נגד שכבות חלשות שאינן מחזיקות ברכב פרטי.
תנועת 'ישראל חופשית' גורסת שהחופש להתנייד בשבת ובכל ימות השבוע היא זכות בסיסית לכל אזרח ושירות שעל המדינה לספק. לפי סקר "ישראל חופשית" מיולי 2026, 66% מהציבור היהודי הלא-חרדי תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת וקיימת עלייה עקבית משמעותית בתומכים בעמדה זו במהלך השנים. בקרב מצביעי גוש מתנגדי נתניהו 93% תומכים בתחבורה ציבורית בשבת.
היעדר תחבורה ציבורית בשבת הינו בראש ובראשונה סוגיית דת ומדינה, כאשר ההחלטה להגן על רגשות המיעוט הדתי ולעצב את המרחב הציבורי על פי התפיסה הדתית, נקבעת במחיר פגיעה חמורה בצרכים הבסיסיים של רוב אזרחי המדינה. אך לא זאת בלבד, להעדר תחבורה ציבורית בשבת השלכות עמוקות על היבטים רחבי היקף של תחבורה ותשתיות, כלכלה, חברה, שוויון, תיירות וסביבה.
לפי מחקרים, הנזק למשק מהפקקים נאמד ביותר מ-40 מיליארד שקל בשנה. בשנים האחרונות חל בישראל גידול משמעותי הן בגודל האוכלוסייה והן במספר המועסקים. בהיעדר שדרוג שירותי התחבורה הציבורית ופעולות תמרוץ נהגים להפחתת השימוש ברכב הפרטי, רמת הצפיפות בכבישי ישראל עלתה והפכה לגבוהה ביותר בקרב מדינות ה-OECD.
מחקרים שנערכו על ידי חברת BDO עבור "ישראל חופשית" חושפים כי העלות למשק הלאומי כתוצאה מאי-הפעלת רכבת ישראל והרכבת הקלה בגוש דן מסתכמת בנזק של למעלה מ-1.6 מיליארד ש"ח בשנה. דוגמה מובהקת במיוחד היא נתב"ג, שבו השבתת הרכבת בסופי שבוע כופה על הנוסעים והעובדים חלופות יקרות – ונזק ישיר הנאמד בכ-64 מיליון ש"ח בשנה. בנוסף, אי-הפעלת הרכבת הקלה בלבד בסופי שבוע ובחגי ישראל מסתכמת בכ-880 מיליון ₪ בשנה. המשמעות היא כי כ-41% מעלות ההשקעה ברכבת הקלה יורדת לטמיון במקרה של אי-הפעלה בסופ"ש וחג. הפעלה מלאה של הרכבת הקלה מוזילה את עלות הנסיעה בה בימי העבודה בכ-390 מיליון ₪ לשנה בשל ניצול יעיל יותר של המשאבים שהושקעו, ומובילה לצמצום הבעלות על רכבים פרטיים בכ-9,500 כלי רכב. בנוסף, היא גורמת ל"הורדה מהכביש" של כ-16.5 מיליון נסיעות בשנה של רכבים פרטיים ומוניות, תוך הפחתת זיהום האוויר, תאונות הדרכים והגודש בכבישים.
בשנת 2019 עשו רשויות מקומיות צעד ראשון מכריע בנושא – הקמת מיזם התחבורה הציבורית בסופי שבוע של עיריית תל אביב ׳נעים בסופ"ש׳, אליו הצטרפו גבעתיים, הוד השרון, הרצליה, כפר סבא, מודיעין, נס ציונה, יהוד-מונוסון, קריית אונו, רמת השרון, רעננה ושוהם. לאחרונה הופעל לראשונה גם קו המגיע לנתב"ג. ההיענות של התושבים היתה גבוהה, והעיריות השותפות הגדילו את מספר האוטובוסים והגבירו את תדירותם לאורך השנים. למרות הצלחת המיזם, מדובר בפתרון חלקי שמאפשר ניידות בשבת בעיקר לערי גוש דן והשרון המבוססות.
תקנות התעבורה הנוכחיות מאפשרות להפעיל בשבת קווי אוטובוס הנוסעים לבית חולים או ליישובי ספר, המשרתים תושבים שאינם יהודים או חיוניים לביטחון הציבור או לשירותי התחבורה הציבורית. כיום קיימים 418 קווי אוטובוס שהינם בעלי רישיון לנסיעה בשבת, אך משרד התחבורה מונע את הפעלתם ואף ביטל את היתר הנסיעה של למעלה מ-80 קווים בארבע השנים האחרונות. בנוסף, ישנם עוד לפחות 621 קווים שעומדים בתנאי הרישיון הקיימים בחוק בגין נסיעה לבית חולים, והפעלתם לא דורשת חקיקה.
"חוק שעות עבודה ומנוחה" לא מאפשר העסקה של יהודים בשבת, למעט החרגות כמו עובדי מדינה שונים, דייגים, ימאים, עובדי בתי חולים, בתי מלון, מסעדות ועוד.
נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר אמר על החוק: ״בקביעת העיקרון של קיום יום מנוחה שבועי והועדתו בשבת חתר המחוקק להגשים שתי מטרות משולבות: ראשית, מטרה חברתית, לפיה ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור לפי בחירתו והעדפותיו. כן נועד יום המנוחה להגן על בריאותו של העובד ולהבטיח תנאי עבודה הוגנים. שנית, הועדת המנוחה בשבת נעשתה על רקע ציווי ההלכה ומסורת ישראל״.
כיכר השבת בירושלים קיבלה את שמה בעקבות הפגנות שהיו בה נגד מחלבת תנובה הסמוכה שפעלה גם בשבת. את המחלבה העבירו, ומאבקי השבת נשארו איתנו עד היום. בשנת 1980 ראש עיריית תל אביב שלמה צ׳יץ׳ להט אפשר פתיחת בתי קפה ובתי עינוג בעיר. שנים אחר כך, בשנת 2017 אמר ראש העיר חולדאי במסגרת הדיון הסוער על ״חוק המרכולים״: “חשוב לזכור כי לתושבים המתגוררים בדירות קטנות חנויות המזון הן לעיתים המזווה”.
הדיון סביב חוק המרכולים התחיל כבר ב-2007 עם עתירתן של מכולות קטנות כנגד מרכולים גדולים שפועלים בעיר – בתואנה שהם לא יכולים להתחרות בגדולים שמשלמים מידי שבת 600 ₪ קנס לעירייה, כסף קטן עבורם, בעוד שלמכולות הקטנות אלו סכומים מצטברים משמעותיים. הסערה הגיעה לשיאה בשנת 2014 כאשר מועצת העיר תל אביב החליטה לאשר פתיחת מרכולים בעיר, ושר הפנים גדעון סער בתגובה סירב לאשר את התקנה.
הסערה שהתחילה בתל אביב, הפכה לסופה ברחבי הארץ: בשנת 2016 משרד הכלכלה איים בקנס ע״ס 321,600 על משתלה ממושב סתריה ליד רחובות, על העסקת 40 עובדים בשבת. בשנת 2018 עיריית אשדוד שלחה פקחים למתחם ׳ביג׳ באשדוד על מנת לקנוס את העסקים שפעלו במקום במשך שנים ללא הפרעה. בשנת 2017 שרת התרבות והספורט מירי רגב ניהלה דיון על משחקי הספורט בשבת – מצד אחד עמדה לצד שחקנים שומרי שבת שדורשים לא לשחק בשבת, מצד שני הבינה שללא משחקים ואימונים בשבת ענף הכדורגל יקרוס לחלוטין, והודיעה שלא יהיה שינוי בסטטוס קוו בשבת.
בשנת 2025 נפתח המרכז המסחרי 'ביג גלילות', הנמצא בתחומה של עיריית רמת השרון. בעלי המתחם הודיעו כי בעלי חנויות שירצו לפתוח בשבת יוכלו לעשות זאת, ו-70% בחרו לעשות זאת. בעקבות כך רבנים קראו להחרים את המקום ושר העבודה איים להטיל קנסות על חנויות ושלח פקחים למתחם. משרד העבודה אף הודיע כי קנס עסק ב'ביג' ב-280 אלף שקלים, אך לאחר מכן התגלה שמדובר בקנס ישן שניתן שלוש שנים קודם לכן בקניון אחר. בינואר 2026 מחק בית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה שדרשה לחייב את עיריית רמת השרון לבצע אכיפה נגד בעלי החנויות.
בחודש יוני 2026 נפתח בית הקפה "בסמטה" ברחוב אגריפס בירושלים, ובעליו הודיעו כי המקום יהיה פתוח בשבת. בעקבות זאת מפגינים חרדים פתחו במחאה כנגד המקום שכללה התפרעויות וונדליזם במשך שבועות, עד שהודיעו בעלי המקום שיפסיקו להפעיל את בית הקפה בשבת.
