Menu
תנועת ישראל חופשית פועלת לשוויון מגדרי בישראל, לניפוץ תקרות הזכוכית בצה״ל ונגד הפרדה מגדרית במרחב הציבורי – באקדמיה, בקורסים של המדינה, באירועי תרבות במרחב הציבורי ובמתקנים של רשויות מקומיות, בפארקים ואתרים של רשות הטבע והגנים ועוד.
האפליה כלפי נשים, לצערנו, מתחילה מהבסיס: מכיוון שנישואים וגירושים בישראל הם רק דרך הרבנות, זוגות ישראלים צעירים שתופסים את עצמם שווים זו לזה, נאלצים בחתונתם לייצר מדרג בין מעמד הגבר למעמד האישה: האישה נרכשת בכסף (כתובה) וכשהיא רוצה להתגרש – היא נדרשת לאישור בעלה הגבר (גט), ואיננה עוד אחראית על החופש שלה. ״נשים דעתן קלה״ הוא משפט שהפך למוטו ברבנות: העדות שלהן שווה פחות מעדות של גבר. אישה היא לא סמכות בישראל בעריכת טקסי חתונה, גם דיינים בבתי הדין הרבניים הם אך ורק גברים.
זאת ועוד – חוסר השוויון המגדרי מתקיים גם במרחבים פחות פורמלים: בעשור האחרון שמענו יותר ויותר נשים המתלוננות על כך שלא הורשו להספיד את יקיריהן במעמד הקבורה, כיוון ש״אסור״. בחלק מהמקרים נשים אף נדרשו לא לעמוד ליד הקבר הפתוח אלא מאחור.
קווי המהדרין שנכנסו לחיינו לפני כעשור יצרו מציאות הזויה בה משפחות וזוגות הופרדו – הגברים מקדימה, הנשים מאחורה, כולל נשים בהיריון ונשים מבוגרות שבכל הסעה אחרת שמור להן מקום נוח מקדימה. מופעים תרבותיים לציבור החרדי והדתי ב-2018 הפרידו את המרחב הציבורי ועוררו דיון ציבורי סוער – הן באירוע בפארק עפולה והן באירוע בכיכר רבין בתל אביב. ההפרדה המגדרית גם הביאה לדרישה לקוד לבוש צנוע בכניסה לארועים. קוד הלבוש גם הוא נושא, ולא רק באירועים דתיים: מידי שנה עם בוא הקיץ מתפרצת מחאה תיכוניסטית על אורך המכנס המותר לבנים לעומת זה המותר לבנות. המחשבה שנערות צריכות לכסות את גופן יותר מאשר גברים על מנת שגברים לא יטרידו אותן מינית – היא תפיסה המאשימה את הקורבן ומחילה על נערות ונשים חוקים של צניעות כפיתרון לבעיות של גברים ולניסיון לשמר את כוחם ומעמדם.
התפיסה הא-שוויונית השרישה את עצמה בתרבות הישראלית. ההפרדה המגדרית שנדרשת על-ידי מוסדות הדת מחלחלת לתוך החברה ומייצרת פערים שמתעדפים גברים על חשבון נשים. הצניעות שכלה נדרשת אליה בחופה מחלחלת לצניעות של נשים בכלל. ההשתקה של נשים בחופתן מתורגמת שוב ושוב להשתקת נשים במופעים ציבוריים – קודם שירה, והבשנים האחרונות גם בהנחייה. תקציב תרבות יהודית של משרד החינוך מאפשר למועצות מקומיות קטנות להזמין זמרים גדולים במחיר מצויין. אך בגלל שמדובר ב״תרבות יהודית״ רק זמרים גברים משתתפים בתכנית. כך למעשה המדינה מייצרת אפלייה בין זמרות לזמרים, והדבר ניכר בכל שנה במצעדי הפזמונים שמובילים אותם באחוזים ניכרים זמרים גברים.
בשנים האחרונות אנו עדות ועדים להתפשטות המקרים בהם מתבצעת הפרדה מגדרית במרחב הציבורי הישראלי: באירועי תרבות, בתחבורה הציבורית, בבריכות, באקדמיה ובצבא. אותה הפרדה מובלת לא פעם מטעם הנהגה גברית, כאשר נשים אינן נמצאות כלל במוקדי קבלת ההחלטות הנוגעות לפרקטיקות של ההפרדה המוחכלות עליהן. בחלק גדול מהמקרים, פרקטיקות ההפרדה אינן משרתות במידה שווה את הצרכים והאינטרסים של נשים וגברים והן תורמות למעשה לקיומו ולהנצחתו של סדר מגדרי היררכי שביסודו שליטה של גברים בנשים.
היעדר שוויון לנשים מוביל לפגיעה בזכויותיהן, בין היתר לאפליה בחינוך ופגיעה בכושר ההשתכרות, ומכאן גם לפגיעה ישירה בכלכלת המדינה כולה. יתרה מכך, להדרה ואי השוויון השלכות הרסניות נוספות, כגון עלייה ברמת האלימות הפיזית, המילולית והמינית כלפי נשים.
פרקטיקת ההפרדה המגדרית מונהגת לרוב בידי קבוצות דתיות, העושות שימוש בטיעונים הלכתיים ומבקשות להצדיק את אי השוויון הנגרם כתוצאה מההפרדה כזכות לתרבות מיעוטים. לדידם, על המדינה לאפשר את קיום אורחות חייהם הייחודיות במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי, ובתוך כך הפרדה מגדרית. אנו בישראל חופשית מכירים בקונפליקט שנוצר בין הזכות לתרבות מיעוטים לבין עיקרון כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, עמדתנו העקרונית והגורפת נשענת על נקודת המוצא ששמירה על ערכיה הדמוקרטיים של המדינה ובתוך כך עקרונות יסוד של שוויון וכבוד האדם, גוברת על חשיבותה של שמירת ערך רב התרבותיות.
ישראל חופשית היתה חלוצה בהבעת עמדותיה בנוגע להפרדה מגדרית ובמשך השנים התחזקו קולות אלו בקרב קבוצות רבות באוכלוסיה, שאף באו לידי ביטוי בעמדת המדינה בנושא. דו"ח היועץ המשפטי לממשלה בנושא הדרת נשים במרחב הציבורי משנת 2013 קבע כי הפרדה מגדרית פוגעת בזכות לשוויון ולכבוד ובזכות לחופש מדת. על פי הדו"ח, בעוד שראוי לשמור על ייחודה המגזרי של הקהילה החרדית, אין בתכלית זו כדי להצדיק את הפגיעה הקשה הנגרמת על ידי הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי. לפיכך, היועץ המשפטי לממשלה קבע כי לא תותר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי כלל, מלבד באירועים להם אופי דתי מובהק שעיקרו של האירוע הוא פולחן דתי או טקס דתי משמעותי אחר.
חרף ההמלצות הברורות, עיקרי הדו"ח לא יושמו בפועל ואנו בישראל חופשית עדים ועדות להקצנה והרחבה בשימוש בפרקטיקות של הפרדה בישראל במרחבים כמו האוניברסיטה, הצבא, מערכת החינוך ואירועים במרחב הציבורי. מגמה זו אינה מפתיעה, שכן הנסיון הישראלי והעולמי מלמד שהקמת מסגרות נפרדות יוצרת אפקט של "מדרון חלקלק" בו מתקבע הצורך בהפרדה. לצערנו, ניתן לראות כיצד גם במקרה זה המדיניות הממשלתית מתאימה את עצמה למציאות העגומה, במקום להנהיג מדיניות שוויונית אשר מוקיעה פרקטיקות של הדרה ואפלייה, באשר הן.
אישה שמתחתנת ברבנות או בנישואים אזרחיים בחו״ל – קושרת את עצמה לרבנות ובכך פוגעת במעמדה כאזרחית: במקרה שתרצה להתגרש היא תהיה נתונה לרצונו הטוב של בעלה שייתן לה גט. אמנם בתי הדין הרבניים מקשים מאוד על גברים סרבני גט, אבל אינם מוכנים לפתור את הנושא אחת ולתמיד.
אישה נשואה שבעלה מסרב לתת לה גט – לא יכולה ״פשוט להמשיך בחייה״ כפי שרבים חושבים. אם תלד ילדים לגבר אחר – ילדיה החדשים ירשמו כילדי בעלה המתעלל, ולא תחת בן זוגה החדש, או לחילופין ירשמו כממזרים. גבר שרוצה להתגרש זקוק גם הוא לגט מהאישה, אך לאחר כשלוש שנים של סרבנות גט בית הדין הרבני יאשר לו לשאת אישה שנייה ולהמשיך בחייו מבלי לסכן את ילדיו.
