Menu
תנועת ישראל חופשית פועלת לסיום אפליית דוברי הרוסית בישראל ולהכרה ביהודים לפי האב כשווים לאלו שיהודים לפי הרבנות:
בנישואים, בתעסוקה, בקבורה, וכן להכרה ממסדית בחג הנובי גוד, המציין את השנה האזרחית החדשה.חוק השבות הוא חוק יסוד במדינת ישראל, והוא נותן אזרחות אוטומטית לכל יהודי שעולה לארץ ישראל.
בחוק השבות נכללים מי שאחד מהוריו או סביו יהודי.
בשנת 2014 היו בעולם כ-23 מיליון זכאי חוק השבות, מתוכם כ-9 מיליון שאינם יהודים על פי ההלכה האורתודוקסית.
הפער שנוצר בין ההכרה ביהדות לצורך חוק השבות, לבין אי-ההכרה של ההלכה האורתודוקסית במי שאינם יהודים לפי האם – מייצר מצב אבסורדי ובו כ-400,000 אזרחים שעלו לישראל או נולדו כאן להורים שעלו מברה״מ לשעבר – לא נחשבים יהודים ולכן נשללת מהם הזכות להתחתן בישראל, להיקבר עם עדת ישראל וכן מגוון אפליות שונות בתעסוקה.
אבל לא רק הם סובלים מהאפליה: יחד איתם סובלים גם 600,000 עולים נוספים מברה״מ לשעבר וילדיהם, שיהדותם לעולם חשודה בעיני הממסד הרבני, ומכיוון שכך גם בעיני המדינה – דבר הגורר את התעמרות הרבנות על-ידי בירורי יהדות לצורך נישואים, קבורה ותעסוקה.
דור 1.5 הוא הדור שנולד בברה״מ לשעבר, ועלה לארץ בילדותו או נעוריו בעליה הגדולה של שנות ה-90. כיום הם בגילאי 30 פלוס, ונמצאים בחזית המאבק לשוויון לדוברי הרוסית – הם נלחמים מחד עבור הוריהם שסובלים מאפליה, ומאידך עבור ילדיהם שהאפליה התגלגלה אליהם כאילו מדובר בגנטיקה. גם הילדים שנולדו בישראל עתידים לסבול מאותה האפליה בנישואים, תעסוקה וקבורה, במעגל בלתי מסתיים של חוסר צדק בחסות ממשלות ישראל.
כ-400 אלף יוצאי ברית המועצות לשעבר אינם יכולים למסד משפחה בישראל ולהתחתן, מכיוון שיהדותם נקבעת לפי האב ולא לפי האם. מדובר באזרחים שנולדו בישראל או הגיעו לכאן כילדים קטנים עם ההורים בגל העלייה הגדול של שנות ה-90. קרוב ל-30 שנה כבר עברו, ודוברי הרוסית עדיין ממשיכים לחוות אפליה ויחס משפיל ולא שוויוני בכל מה שקשור לרבנות ולזכות להקים משפחה בישראל.
לא מדובר בבעיה של אותם אנשים בלבד, אלא בסוגיה שעוברת מדור לדור: כל שנה נולדים בישראל כ-4,000 תינוקות שאינם נחשבים ליהודים על פי הרבנות, ולא יוכלו בבוא היום להתחתן בארצם.
חוקי הכשרות של הרבנות אוסרים על מי שלא מוכרים כיהודים לעבוד בשלל עבודות הקשורות באוכל ובהסעדה: למי שלא נחשבים יהודים אסור להדליק אש במטבח חם, לגעת בבקבוק יין, להגיש אותו או לפתוח אותו. ההלכות הללו מייצרות אפליה בתעסוקה – הן בקבלה לעבודה, והן בהטרדות של משגיחי הכשרות שהרבנות מפעילה.
בשנת 2017 נחשף כי לא רק שהרבנות בכרמיאל ובירושלים בודקת את יהדותם של עובדי המטבח כתנאי למתן תעודת כשרות, היא עושה זאת באמצעות מערכת ממוחשבת שנועדה להקל בשירותי הרבנות לאזרח. כך, צעירה שביקשה לעבוד בסניף "השניצליה" בכרמיאל לא התקבלה לעבודה מ"חשש שאינה יהודייה".
בשנת 2020 רשת יוחננוף הזיזה שף מהמטבח החם, אחרי שמשגיח הכשרות חשד (לשווא) שהשף לא יהודי רק בגלל שמו ומבטאו. הרשת העדיפה לפגוע בזכויות של עובדיה ולתעדף על פניהם את הרבנות. בשיאו של מאבק ציבורי בנושא – הרשת אף החליטה לפטר אותו לאלתר.
בצהרי יום חמישי בינואר 2017 פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו בפנייה נרגשת לאזרחי ישראל, להענות לבקשתה של טניה, אמו של החייל סלבה גרגאי שנהרג ברמת הגולן, לבוא להלווייתו ולחלוק לו את הכבוד האחרון. אלא שביום למחרת נודע כי סלביק, כך קראה לו אמו, נקבר בנפרד משאר החיילים משום שלא היה יהודי על פי ההלכה.
בשנת 2013, עם פתיחת ארועי יום הזיכרון שנפתחים מסורתית במחווה של הרמטכ״ל להנחת דגל ישראל על קברו של החלל האחרון, הניח הרמטכ״ל בני גנץ דגל על קברו של סא"ל (במיל') שלמה (מוני) ניצני, גיבור ישראל שמת לפני כחצי שנה, בעוד שהחלל האחרון שנקבר בהר הרצל הוא יבגני טולוצ'קו, שמת לפני כחודשיים ונקבר בחלקה המיועדת לחללים שיהדותם מוטלת בספק.
סוגיית הקבורה המפלה היא סוגיה כואבת במיוחד, מכיוון שקשה מאוד לנהל מאבקים ציבוריים הקשורים באובדן, ובוודאי של אובדן של חיילי צה״ל. בעשור האחרון, עם העצמת הקשב הציבורי למעמדם של דוברי הרוסית בישראל – תיקנו בהדרגה בצה״ל את העוול הזה – עד להחלטה של שר הביטחון בני גנץ בנובמבר 2020 לקבור את חללי צה״ל שאינם מוכרים כיהודים ברבנות, באותה חלקה עם חללי צה״ל המוכרים כיהודים, 20 ס״מ נמוך מהם לתוך האדמה ועם חוצץ בין הארונות.
בקבורה האזרחית המצב גם במגמת שיפור – יותר ויותר רשויות מקומיות פותחות חלקות קבורה אזרחיות כפי שהחוק מחייב אותן, ונותנות שירות הולם למי שנאלצו לקבור את יקיריהם שאינם הוכרו כיהודים ברבנות בבתי קברות רחוקים ומנותקים.
חג נובי גוד, ציון השנה האזרחית החדשה, הנה מסורת קהילתית חשובה בקרב ישראלים דוברי רוסית. את החג נהוג לחגוג בלילה של 31 בדצמבר בהצבת עץ יולקה מקושט ומאור, שולחן עמוס באוכל מסורתי והכנסת אורחים.
בשנים האחרונות החג אף קיבל שם "נובי גוד ישראלי" והוא נפוץ מאד גם בקרב האוכלוסייה הכללית, שנהנית להתארח במסיבות וסעודות לכבוד בואה של השנה הקלנדרית החדשה. החג הזה, אזרחי במהותו, מהווה מעין גשר תרבותי בין הקהילות השונות ומסמל ערך של קבלת האחר.
למרות שהמדינה עוד לא מכירה בצורה רשמית בחג, יותר ויותר רשויות מקומיות מציינות את החג וחוגגות אותו במגוון דרכים – מהצבת אש יולקה בכיכר מרכזית, ועד תהלוכות חגיגיות, ארועים לילדים ולמבוגרים והופעות.
